יהלי כהן פורשת מכדורגל

היא הובילה כקפטנית את מחלקת הנשים של המועדון מיום הקמתה. זמן פרידה אנחנו נפרדים היום מיהלי כהן, ככל הנראה השחקנית הכי מזוהה עם המועדון. היא התחילה את דרכה בליגת השכונות שלנו, לפני שהצטרפה למחלקת הנערות בהקמה. מאז הניפה את גביע המדינה לילדות בגיל 14 וזכתה באליפות וגביע עם קבוצת הנערות. בהיעדר קבוצת בוגרות בשעתו, המשיכה את דרכה המקצועית באקדמיה בווינגייט, עמק חפר ואס"א ת"א. כשעלינו עם הבוגרות לליגת העל - שבה הביתה . בשלוש העונות האחרונות שימשה יהלי כקפטנית שותפה של הקבוצה, היתה חלק בלתי נפרד מהתבססותה בצמרת כדורגל הנשים הישראלי, שותפה לזכייה בתואר הבוגרות הראשון של המועדון, וגם ערכה 3 הופעות בנבחרת ישראל. כעת, בגיל 23, החליטה כהן לפרוש מכדורגל ולהתרכז בלימודים, כשתתחיל בקרוב שנה ג' במדעי המוח ומוסיקולוגיה באוניברסיטה העברית.  "להיות שחקנית כדורגל בארץ זה לא דבר קל", מסכמת כהן . "הבטחתי לעצמי שביום בו לא אוכל לתת את כל כולי לכדורגל, אצטרך להתרכז במחשבה על העתיד, ואאבד במשהו מהתשוקה - זה יהיה הרגע לומר שלום.  אני בעיקר רוצה להודות למועדון. התאהבתי בכדורגל בגיל אפס, והיה לי הרבה לי מזל כילדה: זכיתי להיות השחקנית הראשונה שרשומה במועדון, שבדיוק פתח קבוצת ילדות. גדלתי בהפועל מגיל 9, והרעיפו עלי אהבה שלפעמים הרגשתי לא ראויה לה; האוהדים המדהימים מלווים אותי שנים, וההצלחה שחווינו היא גם שלהם. צמחתי כאן עד גיל 15, קפטנית בכל קבוצה, וביום שפתחו את הבוגרות היה לי ברור שאחזור, כדי להוביל את הפועל למקומות הכי גבוהים שיש. רגע לפני שסיימתי עם המשחק הפעיל, הספקתי להגשים עוד חלום ולעלות למשחק על הדשא בטדי. זה היה עוד צעד קטן בהתקדמות שהקבוצה הזו עושה. לפעמים היא נראית מטאורית, לפעמים איטית - אבל אני בטוחה שהעבודה הנכונה, והערכים הנכונים, ימשיכו להוביל אותנו הכי רחוק שאפשר. אני אהיה שם כדי למחוא כפיים מהצד".